הייתה לי הזכות הגדולה להיות שם ברגעי האמת ולראות את אורן, סופר בחליפת מלחמה, מזקק את חוויות הלוחמים וקולות המלחמה לתוך דפים דהויים ומלאי אבק. הייתה לי זכות גדולה לא פחות להיות בין הקוראים הראשונים של המוצר המוגמר. בתור מי שחלק עם אורן את אותם המדים ואותן החוויות, קריאת 'תחנה אחרונה: עזה תחתית' הייתה עבורי חוויה אדירה ומטלטלת. הספר הזה לא 'מספר על' המלחמה - הוא פשוט מביא אותה כמו שהיא, על הצחוק והבכי שבה, בלי פילטרים ובלי קישוטים. העובדה שהדברים נכתבו בלב שדה הקרב מורגשת בכל שורה. הרגשתי שסוף סוף מישהו נותן לנו, הלוחמים, את המילים להסביר את מה שעברנו גם למי שלא היה שם. אורן מצליח ביד אומן לשלב בין תיאור ריאליסטי ומחוספס של ימי הלחימה, לבין צוהר רגיש לנפש שמאחורי הנשק. זה ספר שמעניק כבוד לחוויות שלנו, ומספר באופן הכי כנה שיש על אחווה, כאב וגבורה.

זכיתי להיות בין הקוראים הראשונים של 'תחנה אחרונה: עזה תחתית'. ספר מרגש שמצליח לגעת בדיוק בנקודות שמוכרות לכל מי שחווה מלחמה - הפחד, החברות, הגעגוע, והשתיקות. יש בו הזדהות עמוקה ותחושת שייכות אמיתית, ולצד הרגעים הכואבים יש גם הומור אנושי ומדויק שנותן אוויר לנשימה. ספר שמרגיש כמו שיחה עם מישהו שמבין אותך באמת. נוגע בליבם של מי שהיו שם – ושל כל מי שמבקש להבין איך זה להיות שם.

הספר מרתק! עשית כאן עבודת תיעוד מדהימה במורכבותה ובהיקפה. הקורא נכנס עד מהרה לאווירה, תיאוריך המפורטים עוזרים לו ללכת איתך, יד ביד, בסמטאות בית חאנון. אתה מרגש כשצריך ומצחיק כשצריך, ובמיוחד שומר על מתח לאורך כל הספר.